גידול תות שדה (משפחת הורדיים, רב שנתי)

שתילה: ספטמבר עד אפריל.

מרווחי שתילה 20-30 ס"מ.

השקיה: סתיו, אביב וקיץ: טפטפות  בבוקר, יום כן יום לא 10-30 דקות (לפי הטמפרטורה) חורף: 10 דקות לפי הצורך.

מתחילים לאכול: נובמבר, מרץ אפריל עד יוני.

מה אוכלים: פרי. (למעשה, מבחינה בוטנית, לא ממש אוכלים את הפרי אלא התעבות של הגבעול, והפירות הם הזרעונים שעל התות).

זנים: קיימים בעולם זנים רבים של תות. אנו נוהגים לגדל את התות שדה שמקורו בקליפורניה, ועבר שנים רבות של השבחה והתאמה לאקלים הישראלי.

קטיף: מה שיותר אדום, יותר מתוק.

גידול: התות הוא למעשה, פרי של אביב ותחילת קיץ, כך שאם נרצה להנות ממנו ללא מאמץ ולוגיסטיקה, נשתול אותו רק בפברואר מרץ.

אם נרצה לאכול תותים טעימים במשך כל החורף והאביב (מנובמבר ועד יוני!!!), נשתול את שתילי התות בסתיו ונכסה אותם בחממה במהלך החורף. מכיוון שהתות הוא צמח קטן באופן יחסי, מנהרת ניילון נמוכה, תעשה את העבודה. בימים שמשיים חשוב לפתוח את הניילון בבוקר ולסגור בערב, על מנת שלא יתבשל בחממה הסגורה. ניתן גם לשתול בסתיו ללא חממה, אך קחו בחשבון שבמהלך החורף, התות יעצור את הגדילה, יתנמנם, ויתאושש שוב באביב.

בין אם מכסים בחממונת או לא, מומלץ מאוד לשתול את התות לאחר חיפויי הערוגה בניילון או פלריג. חיפוי פלסטי שומר על טמפרטורת אדמה גבוהה יותר, מונע עשבים, חוסך במים, מקטין לחות על העלים וחוצץ בין הפרי לאדמה (כדיי שלא יירקב). לאחר הכנת הערוגה, נניח את צנרת ההשקיה ונפרוש הניילון. את השתילים נשתול בחורים שנחרוץ בחיפויי ע"פ הטפטפות שמתחת.

הזנה: בגלל שהתות לרוב חודשים רבים באדמה, חשוב מאוד להכין לו ערוגה גבוהה, מתוחחת ועשירה בקומפוסט. בחודשי האביב כשהתנופה הטבעית מגיעה (אי אפשר לפספס את זה), ניתן להוסיף דישון נוזלי, כגון "נוגרו" או תה הומוס בעזרת משפך, אחת לשבוע שבועיים.

גיזום: בעונות הצימוח, מומלץ לתלוש את העלים התחתונים (הישנים) של הצמח ולהקנות לו מבנה קוני.

תות שדה הוא צמח מדהים לגידול בעציצים, באדניות, בכיסי שתילה, באדניות חלון או כל דרך אורבנית אחרת.

ריבויי: התות מתרבה הכי טוב באמצעות שלוחות (ריבויי וגטטיבי). בחודשי הקיץ, הצמח עובר משלב הפרי לשלב הרביה. בזמן זה הוא מגדל שלוחות שלהן פרקים. מכל פרק ניתן לגדל שתיל.

השתילים החדשים יהיו הצמחים המניבים של העונה הבאה, אותם נשתול בערוגה חדשה בסתיו. צמחי האם (הצמחים שהניבו בשנה שעברה) לרוב לא יניבו יבול משמעותי בשנה השנייה.

גידול חסה (משפחת המורכבים, חד-שנתי)

שתילה / זריעה: ספטמבר – במקום מוצל למחצה וקריר. אוקטובר, נובמבר ,סוף פברואר ומרץ – בתנאי שדה.
עומק זריעה: 0.3-0.5 מ"מ
משך זמן הנביטה: בין שבוע לשבועיים.
מרווחי שתילה: 25 ס"מ
השקיה: בחורף בטיפטוף לפי הצורך, יש לשמור על רטיבות האדמה. בקייץ בהמטרה, מספר פעמים ביום.
מתחילים לאכול: עלים – חודש וחצי. ראש – חודשיים וחצי עד שלשה חודשים.
מה אוכלים: עלים.

זנים: קיימים זנים רבים של חסה. העיקריים שבהם הם חסה ערבית, חסה מסולסלת, חסה מסולסלת אדומה וחסה ראש (אמריקאית). הנתונים מתאימים לכל הזנים הנ"ל.
קטיף: ניתן לקטוף חסה מהגינה בשתי שיטות. בשיטה הראשונה, השיטה החקלאית, אנו מגדלים את החסה עד מלוא גודלה ולאחר מכן קוטפים את הראש. בשיטה זו, במשך חודשי הגידול, ניאלץ לחכות ולא נוכל לאכול ממנה.
בשיטה השניה, השיטה הביתית, נתחיל לקטוף עלים מהחסה כבר בשלבים המוקדמים. יש לקטוף את העלים החיצוניים, כל פעם כמה מכל צמח. כך החסה ממשיכה להצמיח עלים חדשים מהמרכז ואנו ניהנה מתנובה לאורך כל חודשי הגידול.
פריחה: פריחת החסה מגיעה באביב, כשהיום מתחיל להתארך והטמפרטורות עולות. בשלב הפריחה, החסה מאריכה את הגבעול המרכזי וצומחת במהירות כלפי מעלה. בשלב זה העלים הופכים מרים ואינם טעימים למאכל. (קטיף שוטף, כמו בשיטה השניה, יעקב את הפריחה). הפריחה היא צהובה והזרעים מגיעים מייד אחריה.
איסוף זרעים: זרעים של חסה ניתן לאסוף בקלות ובכמויות גדולות. נותנים לצמח לפרוח וליצר את הזרעים, מחכים שיתיבש ומלקטים בעדינות. אחוזי הנביטה בד"כ מעולים, אך יש לקחת בחשבון שבמידה והיו כמה סוגים של חסה בגינה, הילדים עלולים לצאת מעורבים. לדוגמא, מגוון ירוק ואדום, חסה חצי מסולסלת או כל שילוב שהטבע יחליט לעשות.
גידול מחוץ לעונה: העונה הטבעית של החסה היא בסתיו – חורף – אביב. בעונת הקייץ החסה שואפת לפרוח מהר מאוד ונהיית מרירה עוד לפני שאפשר להתחיל להשתמש בה. על מנת לגדל את החסה בקייץ יש להשקות אותה בהמטרה ולהפעיל את ההשקייה כל שעתיים למספר דקות. באופן זה אנו מצננים את העלים ואת סביבת הגידול ומדמים לה עונה קרירה יותר. גם הצללה בעזרת רשת צל יכולה לסייע במשימה.

גידול כרוב (משפחת המצליבים, חד-שנתי)

שתילה / זריעה: ספטמבר עד מרץ
עומק זריעה: 0.5 מ"מ
משך זמן הנביטה: שבוע וחצי עד שבועיים וחצי.
מרווחי שתילה: 30 ס"מ
השקיה: בחורף בטיפטוף לפי הצורך, יש לשמור על רטיבות האדמה. בקייץ בהמטרה, מספר פעמים ביום.
מתחילים לאכול: שלשה עד חמישה חודשים.
מה אוכלים: עלים.

זנים: לכרוב זנים רבים, העיקריים שבינהם הם כרוב ירוק (לבן) וכרוב סגול. הסגול מתפתח יותר לאט מאחיו הירוק.
קטיף: כאשר ראש הכרוב מוכן, צבעו מבריק והוא קשה למגע. גודלו של הראש ייקבע על פי תנאי הגידול, כמות המזון בקרקע, איכות השתיל או הזרע ונקיון ממזיקים. יש לחתוך עם סכין חדה את בסיס ראש הכרוב, מעל העלים הפתוחים של הצמח. אם נשאיר את הצמח באדמה לאחר הקטיף, נקבל לאחר כחודש בין שישה לשלשה כרובים קטנים, אשר יצמחו מאיזור החיתוך.
פריחה: כמה שבועות לאחר שהראש מוכן, במידה ונשאיר אותו על הצמח, הוא יתבקע. לאחר שלב זה יעלו מבין עליו של הכרוב עמודי פריחה. לאחר הפריחה וההפריה, יווצרו תרמילים קטנים, הנושאים את הזרעים בתוכם.
איסוף זרעים: יש לייבש את התרמילים, למולל אותם בידיים ולאסוף את הזרעים. מכיוון שבארץ עדיין אין זרעי כרוביים אורגנים, והתוצרת האורגנית מגודלת (באישור משרד החקלאות) מזנים שאינם זני מקור. הצלחת כרוב מזרעים שנאספו מהגינה, לא תמיד תצלח.
גידול מחוץ לעונה: העונה הטבעית של הכרוב היא בסתיו – חורף – אביב. ניתן לגדלו גם בקייץ, רצוי להשקות בהמטרה מס' פעמים ביום, על מנת לצננו. בקייץ יכול לגדול יפה בתנאים של שמש חלקית.
מידע נוסף: מכיוון שלאורך כל זמן גידול הכרוב אי אפשר לאכול ממנו, מומלץ לשתול מספר מחזורים של כרוב לאורך העונה, במרווחי זמן של חודש בין שתילה לשתילה . באופן זה נוכל להינות מתנובה שוטפת למשך זמן.

גידול כרובית (משפחת המצליבים, חד-שנתי)

שתילה / זריעה: ספטמבר עד דצמבר
עומק זריעה: 0.5 מ"מ
משך זמן הנביטה: שבוע וחצי עד שבועיים וחצי.
מרווחי שתילה: 30-40 ס"מ
השקיה: בחורף בטיפטוף לפי הצורך, יש לשמור על רטיבות האדמה.
מתחילים לאכול: שלשה עד ארבעה חודשים.
מה אוכלים: ניצני הפרחים.

קטיף: הכרובית מתחילה את הפריחה לאחר כשלשה חודשים. במרכז הצמח מתפתח קולוס (ראש) לבן ויפה של ניצני הפרח. זהו האיבר אותו אנו אוכלים. הראש הלבן יגדל ויגדל עד שיגיע לקוטר משתנה של בין 15 ל – 20 ס"מ. זמן הקטיף המדויק של הכרובית צריך להיקבע ברגש. ככל שנאחר את הקטיף כך יגדל הראש, אך אם לא נקטוף בזמן, יחל תהליך הפריחה. את התזמון המדויק יש ללמוד עם הזמן. בהתחלה אני ממליץ לדרג את הקטיף בין הכרוביות השתולות בגינה. כשהראש קטן (ככדור טניס), נקטוף את הראשונה ולאחר מכן כל שבוע עוד אחד. רישום של הזמנים בגינה שלכם יעזור מאוד לפעמים הבאות.
פריחה: השלב המקדים לתהליך הפריחה מלווה בדרך כלל בקבלת גוון סגול על הקולוס. בשלב זה הכרובית מאבדת את טעמה העדין. לאחר מכן ניצני הפרחים ייפרדו אחד מהשני, יתארכו ויעלו כלפי מעלה בצורה של עמודי פריחה. לאחר הפריחה וההפריה, יווצרו תרמילים קטנים, הנושאים את הזרעים בתוכם.
איסוף זרעים: יש לייבש את התרמילים, למולל אותם בידיים ולאסוף את הזרעים. מכיוון שבארץ עדיין אין זרעי כרוביים אורגנים, והתוצרת האורגנית מגודלת (באישור משרד החקלאות) מזנים שאינם זני מקור. הצלחת כרובית מזרעים שנאספו מהגינה, לא תמיד תצלח.
גידול מחוץ לעונה: ניתן לגדל כרובית מחוץ לעונה, אך לא להינות מהפריחה שלה. הכרובית זקוקה למנות קור על מנת לפרוח. שתילה בעונה חמה או בסוף החורף תאפשר גידול צמח, אך את קטיף הפריחה נוכל לבצע רק במהלך החורף הקרוב. העונה הטבעית של הכרובית היא בסתיו-חורף-אביב.
מידע נוסף: מכיוון שלאורך כל זמן גידול הכרובית אי אפשר לאכול ממנה, מומלץ לשתול מספר מחזורים של כרובית לאורך העונה, במרווחי זמן של חודש בין שתילה לשתילה . באופן זה נוכל להינות מתנובה שוטפת למשך זמן.
הראש הלבן נוטה לקבל גוון צהבהב בחשיפה לשמש ישירה. מומלץ לקטוף כמה עלים גדולים ולהניח מעליו.

גידול ברוקולי (משפחת המצליבים, חד-שנתי)

שתילה / זריעה: ספטמבר עד דצמבר
עומק זריעה: 0.5 מ"מ
משך זמן הנביטה: שבוע עד שבועיים וחצי.
מרווחי שתילה: 30-40 ס"מ
השקיה: בחורף בטיפטוף לפי הצורך, יש לשמור על רטיבות האדמה.
מתחילים לאכול: שלשה עד ארבעה חודשים.
מה אוכלים: ניצני הפרחים.

קטיף: הברוקולי מתחיל את הפריחה לאחר כשלשה חודשים. במרכז הצמח מתפתח קולוס ירוק של ניצני הפרח. זהו האיבר אותו אנו אוכלים. הראש הירוק יגדל ויגדל עד שיגיע לקוטר משתנה של בין 10 ל – 15 ס"מ. זמן הקטיף המדויק של הברוקולי צריך להיקבע ברגש. ככל שנאחר את הקטיף כך יגדל הראש, אך אם לא נקטוף בזמן, יחל תהליך הפריחה. את התזמון המדויק יש ללמוד עם הזמן. בהתחלה אני ממליץ לדרג את הקטיף בין צמחי הברוקולי השתולים בגינה. כשהראש קטן (ככדור טניס), נקטוף את הראשון ולאחר מכן כל שבוע עוד אחד. רישום של הזמנים בגינה שלכם יעזור מאוד לפעמים הבאות. לאחר קטיף הראש המרכזי, יפתח הצמח ניצני פריחה בודדים נוספים למשך כמה שבועות. ניצני ברוקולי אילו טובים וטעימים למאכל כמו הראש המרכזי. ככל שנרבה לקטוף ניצנים אילו יפתח הצמח ניצנים נוספים. ברוקולי גם טעים מאוד טרי. אצלי, לאחר אכילת הקולוס (הראש) הניצנים שבאים אחריו בדרך כלל אינם מגיעים למטבח אלא נאכלים בגינה עצמה.
פריחה: בשלב המקדים לתהליך הפריחה, נפרדים ומתרווחים ניצני הפרחים והקולוס הירוק מקבל גוון צהבהב. בשלב זה הברוקולי מאבדת את טעמו העדין, נהייה חריף מעט, אך עדיין טעים מאוד. לאחר מכן יתארכו קבוצות הניצנים ויווצרו עמודי פריחה. לאחר הפריחה וההפריה, יווצרו תרמילים קטנים, הנושאים את הזרעים בתוכם.
איסוף זרעים: יש לייבש את התרמילים, למולל אותם בידיים ולאסוף את הזרעים. בשלב זה הברוקולי האורגני מגודל מזרעים אורגנים, אך הזן האורגני הוא זן מכלוא ולכן לא יניב את אותה איכות פרי לאחר איסוף הזרעים. הצלחת ברוקלי מזרעים שנאספו מהגינה, לא תמיד תצלח.
גידול מחוץ לעונה: ניתן לגדל ברוקולי מחוץ לעונה, אך לא להינות מהפריחה שלו. הברוקולי זקוק למנות קור על מנת לפרוח. שתילה בעונה חמה או בסוף החורף תאפשר גידול צמח, אך את קטיף ניצני הפריחה נוכל לבצע רק במהלך החורף הקרוב. העונה הטבעית של הברוקולי היא בסתיו-חורף-אביב.
מידע נוסף: מכיוון שלאורך כל זמן גידול הברוקולי אי אפשר לאכול ממנו, מומלץ לשתול מספר מחזורים של ברוקולי לאורך העונה, במרווחי זמן של חודש בין שתילה לשתילה . באופן זה נוכל להינות מתנובה שוטפת למשך זמן. כאמור, בניגוד לכרובית הברוקולי ימשיך לייצר ניצנים גם לאחר קטיף הקולוס (הראש), כך שנוכל להינות ממנו כמה שבועות נוספים. יש לזכור כי כמות הפרי לאחר הקטיף העיקרי פוחתת באופן משמעותי.

.