גידול שתילי ירקות אורגניים לגינת ירק

מבוא:

אחד האתגרים הגדולים בגידול ירקות, הוא הנבטת זרעים וגידול שתילי ירקות. במאמר זה, אנסה להדריך אתכם צעד צעד, כיצד לגדל שתילי ירקות טובים ובריאים, ולפשט עבורכם את התהליך. ישנן שיטות רבות ורעיונות מגוונים כיצד לגדל שתילים מזרעים. בהמשך המאמר, אלמד בדיוק כיצד אנו במשתלה מגדלים את השתילים, עם התאמות למגדל הביתי. המידע המפורט הוא מלא ואין פרט בתהליך, שאנו עושים במשתלה ולא רשום כאן (קוד פתוח). בהצלחה בדרך.

גידול שתילי ירקות

היתרונות בגידול שתילי ירקות:

–        אקולוגיה: הדרך החסכונית ביותר באנרגיה, לשינוע מזון ממקום למקום, היא באמצעות זרעים. לדוגמא, ממעטפת זרעי עגבנייה, השוקלת גרמים בודדים, ניתן לגדל ארגזים של עגבניות.

–        אקונומיה: זרעי ירקות הם זולים באופן משמעותי משתילי ירקות.

–        מעגל קרוב: מיומנות הכנת השתילים, תאפשר לנו להנביט זרעים של ירקות, אשר אספנו מהגינה שלנו.

–        חוויה: להתחיל מזרע ולחוות את כל תהליך הגידול, זוהי חוויה מרגשת ומלמדת עבור כל אדם, יילד ומבוגר כאחד.

מדוע לגדל שתילים ולא לזרוע זרעים ישירותר באדמה?

לפני שנפרט את היתרונות בגידול שתילי ירקות על פני זריעה ישירה באדמה, אציין שתי עובדות חשובות:

–        מחקרים מראים, כי צמח אשר יינבט במקום בו יגדל את שארית חייו, ייגדל באופן יותר בריא ויניב יותר פירות. זהו גם התהליך הטבעי.  אין בטבע צמח שנהיה שתיל במקום אחד, נעקר ונשתל במקום אחר.

–        גידולי שורש, כגון גזר, סלק, צנונית וצנון, פטרוזיליה שורש וסלרי שורש, מומלץ לזרוע ישירות באדמה. העתקת שתילים פוגעת, גם אם באופן מיקרוסקופי, בשורשי הצמח. הפגיעה, גם אם קטנה, "מסמנת" לשורש שיש גורם מזיק בסביבה וכדאי להיערך לכך. בהתאם לזאת, השורש יכול להפוך סיבי, מוקשח ומפוצל, ולא טוב למאכל. בגידול שתילים בפרט ובגידול ירקות בכלל, כדאי לזכור כי את הצמח מעניין דבר אחד בלבד: להתרבות!!! הגזר, לצורך העניין לא מתעניין בסלט שלנו, אלא בזרעים לעונה הבאה. לכן, יגן על עצמו בעת מצוקה על ידי הקשחת השורש, ואף פיצולו.

כאשר זורעים זרעי ירקות ישירות באדמה, חשוב לדאוג שערוגה תהיה נקיה מעשבים ומתוחחת היטב.

היתרונות בגידול שתילים ע"פ זריעה ישירה באדמה:

זמן:

במקביל, בזמן שאנו מנביטים את השתילים, הערוגה ממשיכה לגדל את הירקות הקיימים. הזמן הלוקח ליצירת שתיל טוב, הוא בערך חודש. אם מנביטים את הזרעים במגשים בזמן שהערוגה מניבה, ניתן לנצל את האדמה לפחות חודשיים (חודש גידולי קיץ וחודש גידולי חורף), יותר בשנה לעומת זריעה ישירה באדמה.

עונה:

בתנאים נכונים, ניתן להתחיל להנביט את השתילים לעונה, כחודש לפני שהתנאים בחוץ מאפשרים זאת. כך נוכל להכניס לאדמה שתילים בני חודש בזמן שבחוץ, תנאי מזג האוויר מאפשרים רק את תחילת ההנבטה של ירקות העונה החדשה.

עשבים:

כאשר מכינים ערוגה חדשה, מתחיל תהליך הגידול, גם של העשבים. שתילת שתילים נותנת לנו יתרון של חודש בגידול הירקות על העשבים, שרק יתחילו לנבוט. כך העישוב יהיה יותר קל ולא יזיק לשתילי הירקות המתקדמים.  

השקיה:

במקום להשקות ערוגה שלימה במשך חודש, משקים רק את מגשי \ עציצי השתילים. כמות מים פחותה במאות אחוזים.

חיפויי קרקע:

למשתמשים בחיפוי קרקע (סינטטי או טבעי), קשה מאוד להנביט זרעים בקרקע, השתלים יכולים להישתל בחורי החיפוי הסינטטי, או בין חומר החיפוי הטבעי.

מה צריך כדי להתחיל לגדל שתילים:

מכליי גידול:

ניתן לגדל שתילים בסוגים שונים של מכלים. מומלץ להשתמש במגשי הנבטה יעודים, אך אפשר גם בעציצים, או כוסיות גידול. ניתן גם לגדל שתילים בכלים ממוחזרים, כגון גביעים ריקים של יוגורט, מילקי, קוטג', וכד'. גם קרטון ביצים, גלילים של נייר טואלט, או עציצים מאולתרים מקיפולי נייר יעשו את העבודה. מבחינת הצלחת הגידול, אני ממליץ להשתמש בכלים מפלסטיק, ועדיף במגשי הנבטה יעודים. הכרחי שיהיו חורי ניקוז למים בתחתי הכלי.

ההשפעה של גודל המיכל בו ננביט את הזרעים, מתבטאת במשך הזמן שלוקח עד שהשתיל יהיה מוכן להעתקה. ככל שהכלי יותר גדול, כך ייקח לצמח יותר זמן ליצור בית שורשים, שיאפשר להוציא אותו ממיכל הגידול באופן בו השורשים לא יפגעו. מגשי הנבטה מקצועיים נותנים את הזמן האופטימאלי לגידול שתיל טוב. נפח המצע המומלץ לשתיל, נע בין 15 סמ"ק לשתילי חורף ל 30 סמ"ק לשתילי קיץ. עכב הצורך שלנו למכן את תהליך הזריעה במשתלה, אנו משתמשים לכל הגידולים במגש פלסטיק 144 חורים. מגש זה מהווה ממוצע טוב לרוב הגידולים.

במידה ואנו זורעים מגוון רחב של זנים, מומלץ לגזור את מגש ההנבטה למספר חלקים, זאת מכיוון שזמן הנביטה שונה בין זן לזן ואנו נרצה להתייחס לכל זן על פי זמנו ומצבו. ארחיב על המשמעות של זה בהמשך, כשאדבר על שלב ההנבטה עצמו.

מצעי גידול להכנת שתילים:

אדמת עציצים סטנדרטית:

בעיקרון, ברמה הביתית, רוב שקי אדמת העציצים הנמכרים במשתלות, יכולה להתאים לגידול שתילים, אך יש לשים לב ולטפל בהן לפני השימוש. המצעים הנמכרים במשתלות הם לרוב לא אורגנים, החברות משתמשות ברוב המצעים בדשן כימי. מומלץ למי שזה מפריע לו, לחפש מצע גידול אורגני.

מתוך רצון טוב ותחרות בריאה, מצעי הגידול הנפוצים מכילים כמויות גדולות מאוד של דשן כימי. הדישון החזק מתאים לגידול צמחים בוגרים, אך להנבטת זרעים, המצעים הנפוצים "חריפים" מאוד ושימוש ישיר בהם, עלול "לשרוף" את הנבטים. למזלנו הטוב, הדשנים הכימיים נמסים בקלות במים. בשימוש באדמת עציצים רגילה, לצורך הנבטת זרעי ירקות, אני ממליץ לשטוף את האדמה לפני השימוש. ניתן לקחת את כמות האדמה הרצויה, לשים בדלי ולמלא את הדלי במים. לערבב מעט את האדמה עם המים ולשפוך את המים. כך נשטוף את עודפי הדשן מהמצע. ניתן לחזור על הפעולה פעמיים שלוש.

הדרך הטבעית והביתית:

ניתן להשתמש בקומפוסט, או הומוס ביתי. הקומפוסט וההומוס הביתי הם מצע סביר, עדין ומאוזן לגידול שתילים, כמו שהם. חשוב לנפות את החומר מחתיכות גסות וחלקים שלא התפרקו, ופשוט למלא את תאי המגש. ניתן לערבב 10-15% ורמיקוליט או פרלייט, על מנת לשפר את האוורור והניקוז.

מתכון להכנת מצע גידול מקצועי:

ההתייחסות למצעי גידול בעולם השתלנות היא מאוד רצינית, ומושקעים בה תהליכי מחקר נרחבים. בגידול שתילים קטנים, האתגר הוא גדול יותר, מכיוון שצריך שהמצע יהיה בעל תכונות פיזיקאליות המתאימות למיכל מאוד קטן ושהמצע יהיה מאוזן ומתאים להנבטה וגידול שתילים מאוד קטנים ורגישים.

ניתן ליצור תערובת הנבטה מקצועית בדרכים רבות. לכל מגדל מקצועי יש את המתכון שלו, הנמצא מתאים עבורו, בהתחשב בצרכים וביכולות שלו. התערובת המתוארת, היא "אחד לאחד" התערובת איתה אנו מנביטים את כל השתילים במשתלה, ונמצאה הטובה ביותר עבורנו, לאחר שנים רבות של ניסיונות.

אנו מערבבים תערובת גידול המכילה:

70% כבול דק לא מדושן (c-0)

25% ורמיקוליט  או פרלייט

5% הומוס תולעים אדומות

כבול

משמש כמצע הגידול העיקרי. אחת התכונות הבעייתיות של כבול, היא שכאשר הוא מתייבש, הוא הופך "הידרופובי" -דוחה מים. במצב של יובש, גם אם נשקה אותו בשפע מים, רוב המים פשוט יעברו דרך המצע והמצע יישאר יבש. בכדי להספיג אותו בחזרה, ניאלץ להשרות אותו במים לזמן רב או להשקות אותו מספר רב של פעמים ברצף.

ורקמיקוליט \ פרלייט

חומרים אילו, כל אחד ומקורותיו הוא, הם מחצבים אשר עוברים תהליך של התפחה בחום גבוה (כמו פופקורן). ההתפחה יוצרת חומר מאוד אוורירי, המאפשר נוכחות של אוויר בבית השורשים. תכונה נוספת חשובה של הורמיקוליט והפרלייט היא, שהם נספגים באופן מידי במגע עם מים, גם כשהם יבשים לחלוטין. ערבוב ורמיקוליט או פרלייט במצע הגידול, מאפשר לרווח בין ההשקיות, להביא את מצע הכבול למצב יבש יותר ועל ידי כך ליצור בית שורשים מאוורר וחזק יותר. מצע גידול מאוורר הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בגידול צמחים בכלל ובגידול שתילים בפרט. על כך ארחיב גם בשלב השקיה.

הומוס תולעים אדומות

הומוס הוא מזון המלכות של הצמחים בטבע. הומוס מכיל את כל המינראלים הדרושים לצמח, במצב בו הם זמינים לשורשים. ההומוס מכיל גם מגוון רחב של תרכובות אורגניות, התורמות לבריאות הצמח והוא חומר יציב ומפורק. באופן מובהק, השימוש בהומוס במצע ההנבטה בפרט, ובמצעי גידול בכלל, משפר את חיות הצמח ואת עמידותו כנגד מחלות.

זרעים טובים:

התחלתו של כל שתיל טוב ולאחריו גידול טוב, מתחילה בראש ובראשונה בזרע טוב. יש מגוון רחב של זרעים בשוק, ומומלץ מאוד גם לאסוף זרעים מהגינה ולהשתמש בהם.

לפני תהליך ההנבטה ובחירת הזרעים, מומלץ לקרוא את המאמר בקישור הבא: זרעי ירקות.

מכיוון שאנחנו קודם כל משתלה, איננו יכולים להשתמש בזרעים אשר אחוזי הנביטה שלהם לא טובים, או זני ירקות באיכות ירודה. רק כך, אנו יכולים לוודא שהמגשים שאנו מנביטים בעמל רב, ייצאו מלאים והזנים יהיו חזקים ומתאימים לגידול בתנאים המקומיים.  מכאן שאנו מקפידים להשתמש בזרעים מהשורה הראשונה של החקלאות ותחום הגינון הביתי, בודקים את הזרעים בשגרה. אין אצלינו התפשרות על איכות, גם במחיר של חומרי גלם וזרעים מאוד יקרים. הזרעים אותם אנו מנביטים במשתלה, הם אותם הזרעים אותם אנו אורזים במעטפות ושולחים לכל הארץ.

מכירה ישירה:

זרעי ירקות, זרעים של תבלינים ופרחים, באיכות גבוהה, נמכרים לחקלאי במחיר גבוהה. על מנת לשווק לצרכן הפרטי זרעים איכותיים ולארוז במעטפות כמות זרעים מכובדת, אין מקום ליד נוספת בדרך. לכן הזרעים שלנו משווקים אך ורק מאיתנו אליכם ישירות. מכירה דרך נקודות מכירה נוספות, כגון משתלות, או רשתות השיווק, לא תאפשר את איכות הזרעים אותם אנו מבקשים להנגיש לציבור הרחב.

אחסנה:

פוריות הזרעים נפגעת כתוצאה מלחות, שינויים בטמפרטורה וחשיפה לאור השמש (גם כשהם ארוזים). אנחנו מאחסנים את הזרעים בחדר קירור מיוחד, אשר מבטיח את שימור האיכות כל עוד הם נמצאים ממתינים אצלינו. כאשר מתבצעת הזמנה, אנו מוציאים את הזרעים מחדר הזרעים, אורזים ושולחים באופן מידי. זו גם סיבה נוספת, בגינה אנו לא משווקים את הזרעים לעמוד על סטנדים במשתלות, לרבות במשתלה שלנו.

בקרת איכות:

מעבר לכך שרוב רובם של הזרעים נזרעים באופן שבועי במשתלה, כל מכסה שמגיעה מחברת הזרעים, נבדקת שוב אצלינו. בנוסף על כך, אנו מקפידים לעשות בדיקות נביטה תקופתיות. זרעים אשר לא עומדים בסטנדרט, מוצאים מהמלאי באופן מידי.

תחלופה:

בזכות האהבה שלכם לזרעים שלנו, אנו נדרשים למלא את המלאים בתכיפות. התנועה הגבוהה של הזרעים במלאי, מאפשרת לנו לחדש את המכסות במהירות וכך לשמור על טריות הזרעים במלאי.

כל הנאמר כאן לא היה יכול להתקיים ללא הפירגון הגדול לו אנו זוכים ממכם לאורך השנים, ועל כך אנו אסירי תודה.

ועכשיו לתכלס – מתחילים לזרוע ולגדל שתילים:

זריעה:

בשלב הראשון נמלא את הכלים במצע הזריעה. יש למלא את הכלי עד לשפה העליונה שלו, ולוודא שאין חללי אוויר במצע הזריעה. בעזרת האצבעות נשקע שקעים במצע הגידול. עומק השקע צריך להיות מותאם לגודל הזרע. באופן תיאורטי, זרע צריך להיזרע בעומק של פי 3 מגודלו. אנו מצאים כי זריעה בעומק של 0.5 – 1 ס"מ תתאים לרוב סוגי הזרעים.

נניח את הזרעים בתוך השקעים במצע הגידול. כמות הזרעים שנרצה להניח בכל חור, תלויה בסוג הגידול ובדרך בה נגדל את הגידול בגינה, לאחר שהשתיל מוכן. ישנם זנים אותם נרצה לזרוע זרע אחד בכל תא גידול, כגון זרעי כרוב, עגבנייה ומלפפון, וישנם זנים אותם נרצה לזרוע מספר זרעים בכל תא גידול, כגון פטרוזיליה, בצל ירוק ורוקט. בכל דף מוצר בחנות הזרעים פירטנו עבורכם את הנתון הזה. מוזמנים לגשת ולשאוב משם את המידע.

לאחר שהנחנו את כמות הזרעים הרצויה בכל תא, נכסה את הזרעים בשכבה נוספת. הכי מומלץ לכסות את הזרעים בשכבת וורמיקוליט, אך ניתן בהחלט לכסות את הזרעים במצע הזריעה עצמו.

השקיה ראשונית:

לאחר שהמגש מוכן וזרוע, עלינו להרטיב את המצע, על מנת "להפעיל" את הזרעים ולהתחיל בתהליך ההנבטה. בשלב זה חשוב לשים לב לכמה דברים:

ההרטבה הראשונית צריכה להיות מאוד עדינה, מכיוון שמצע הגידול מאוד פריך והרטבה חזקה עלולה להפוך את מצע הגידול, לחשוף ולשטוף את הזרעים מהשכבה העליונה. הכלי המומלץ להרטבה הוא משפך בעל ראש עם הרבה חורים. ההרטבה צריכה להיות מגבוהה ובתנועה מתמדת. יש להתחיל את ההשקיה ליד המגש, לחלוף עם הזרם העדין מעל המגש ולסיים את התנועה אחרי המגש. ניתן לחזור על הפעולה מספר פעמים עד שמתקבלת הרטבה טובה.

כמו שהזכרתי בהסבר על הכבול, ייתכן ומצע הגידול מעט יבש ולכן יתקשה לספוג את המים בהרטבה הראשונה. הקפידו להמתין ככל שיידרש, עד שההרטבה הראשונה תיספג, לפני שחוזרים על הפעולה.

יש לשאוף להגיע למצב בו המצע ספוג בכ 50% מים מיכולת הקיבול שלו בלבד!!! לאחר כל הרטבה מומלץ להרים מעט את המגש ולהרגיש את המשקל שלו. כאשר המצע ספוג לגמרי במים, כמות האוויר במצע מצטמצמת מאוד. כדי לנבוט טוב, הזרעים ישמחו למצע לח ולא למצע רטוב. לאורך שלב ההנבטה, ניתן להרטיב שוב את המצע במידת הצורך.

הנבטת הזרעים וגידול השתיל:

בגידול שתילים אנו מפרידים באופן מאוד ברור בין שני שלבי גידול:

שלב ראשון: הנבטה \ בקיעה:

הנבטת הזרע מסתיימת בשלב בו הזרע בקע והוציא שורשון קטן. תהליך זה קורה מתחת לפני האדמה ואינו נראה לעין אם לא חופרים בעדינות את אחד התאים, מחפשים את הזרע ובודקים את מצבו. לכל זן יש את זמן הבקיעה שלו וזמן זה גם תלויי מאוד בטמפרטורה בה ננביט את הזרעים.

שלב שני – גידול:

גידול השתיל משלב הבקיעה עד השלב בו ניתן להעתיק אותו לערוגת הירקות.

שלב זה (שלב ראשון) מתמקד בהנבטת הזרעים בלבד.

בשלב זה, ניקח את כלי הגידול הזרועים והלחים, נכסה בעזרת ניילון נצמד או מכסה אחר, ונמקם בתוך הבית במקום בעל אקלים נוח. עד הנביטה הזרעים אינם זקוקים לאור בכלל, כך שכל חדר בבית בו הטמפרטורה נעימה לנו, יעשה את העבודה, גם אם הוא חשוך.

לכל זן יש את הטמפרטורה האופטימלית לנביטה. בממוצע, זרעי הקיץ יעדיפו טמפרטורת נביטה של 25 מעלות צלזיוס, וזרעי החורף יעדיפו טמפרטורת נביטה של 22 מעלות צלזיוס. מכיוון שהבית בחורף חמים יותר מהסביבה ובקיץ קריר יותר, ההנבטה בתוך הבית תוכל להתחיל כאשר בחוץ העונה הקודמת עדיין בשיאה. הנבטות קיץ אפשר להתחיל בפברואר, והנבטות חורף באוגוסט. כמובן שניתן להגדיל ולעשות, על ידי שימוש במשטח חימום ייעודי, חדר ממוזג לטמפרטורה אופטימאלית או כל פתרון יצירתי אחר. אנו מנביטים את כל המגשים בחדר מבודד עם בקרת אקלים. ככל שמשקיעים יותר כך התוצאות טובות יותר, אך ברמה הביתית ניתן להגיע לתוצאות מעולות, על ידי הבנת העקרונות הבסיסיים ושאיפה להיצמד אליהם ככל הניתן.

לאחר בקיעת הזרעים ויציאת השורשון, שלב ההנבטה מסתיים. מעכשיו הצמח מתחיל לגדול ויכול להתפתח במנעד טמפרטורות רחב בהרבה מבשלב הנביטה. בשלב זה עלינו להעביר את הכלים עם הזרעים הנבוטים למקום מואר. כאן יכולה להתעורר בעיה טכנית, מכיוון שלא לכל הזנים יש את אותו זמן הבקיעה. לכן, מומלץ לגזור את מגש ההנבטה למגשונים קטנים ולהפריד בין הזנים. לאחר ניסיון של כמה מחזורי הנבטה, נלמד שיש זנים שונים שזמני הנביטה שלהם זהים, ונוכל לאחד את הזריעות שלהם למגש אחד.

ההעברה למקום מואר לצורך גידול השתילים לאחר ההנבטה הוא קריטי. צמח שיגדל בתנאי תאורה דלים, יתארך על מנת לחפש את האור (תהליך זה בצמחים נקרא "אטיולציה"). נבט מוארך, יתקשה להתפתח לצמח בריא. באם פספסתם את שלב הבקיעה התת קרקעי, הקפידו להוציא את המגשים לאור השמש ברגע שהאיבר הקטן ביותר שלהם מציץ מעל פני מצע הגידול. ההתארכות היא מאוד מהירה וחצי יום מאוחר, יכול להשפיע מאוד על התוצאות.

תהליך ההנבטה בבית משפר מאוד את תוצאות הנביטה. אך אם נמתין עם הנבטת הזרעים לזמן בו תנאי החוץ מתאימים לתנאים הדרושים להנבטה, נוכל לדלג על השלב החשוך, ולהנביט ישר בחוץ. תוצאות מיטביות להנבטה בחוץ נוכל לקבל החל מאמצע מרץ לזרעי קיץ והחל מתחילת אוקטובר לזרעי חורף. באופן עממי יותר פסח וסוכות, ובאופן מדעי יותר, קיץ כשטמפרטורת הלילה עולה מעל 21 מעלות וחורף כשטמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל 21 מעלות.

גידול השתילים (שלב שני):

בשלב הראשון עסקנו בהפעלת מנגנון תנועת החיים של הצמח. עכשיו נותר לנו לגדל את הצמח צורה הטובה ביותר עד שנגיע לשלב בו נוכל להעביר אותו לערוגה, לאדנית, למערכת ההידרופונית או לכל מקום בו נרצה לגדל ירקות.

בהתחלה נבחין בנבט מתרומם מעל מצע הגידול. ברוב המקרים (למעט במקרה של הנבטת תירס), שני העלים הראשונים שנראה, נקראים פסיגים, והם למעשה שני החלקים העיקריים שמהם בנוי הזרע. במצב זה, השורשון של הצמח אמור להיות כבר ארוך דיו, להגיע כמעט עד תחתית כלי הנבטה. לאחר הפסיגים הצמח יתחיל לגדל את העלים האמיתיים שלו, ובשלב זה השורש יתחיל להתפצל ולמלא את תאי הגידול.

מיקום השתילים:

תאורה:

לאחר שלב ההנבטה, בו הדגש העיקרי הוא על טמפרטורה, בשלב הגידול של השתיל הדגש העיקרי הוא על האור.

צמח ניזון מאנרגית השמש, ואם אין לו מספיק ממנה, הוא יעשה כל שביכולתו בכדי להשיג אותה, על ידי התארכות (אטיולציה). על מנת לגדל שתיל מאוזן ולא מאורך וחלש, עלינו למקם אותו במקום בו יקבל לפחות 8 שעות שמש ישירה ועדיף כל היום. המשמעות של שמש ישירה היא שקרני השמש פוגעות ישירות בצמח. בחודשי הקיץ החמים (יוני-ספטמבר)  מומלץ לפרוס רשת צל 30% מעל הצמחים, על מנת להקל עליהם מעט את קרינת השמש המופרזת.    

טמפרטורה:

אם הזרע בקע והשורשון השריש באדמה, מנעד הטמפרטורות בו יכול לגדול הצמח עולה משמעותית, והשינוי בטמפרטורה יקבע בעיקר את מהירות הצימוח.

אם נרצה לגדל את שתילי הקיץ בסוף החורף או בתחילת האביב, עונות בהם עדיין קר מעט לצמחי הקיץ, מומלץ להתקין לשתילים חממה קטנה. חשוב שכיסוי החממה יהיה מחומר שקוף, אשר ייתן לאור לעבור דרכו, כגון ניילון או סנטף שקוף. המבנה צריך להיות אטום ככל הניתן, בכדי לאפשר לחום להצטבר בפנים, אך לא פחות חשוב, בעל אפשרות לפתיחה ואוורור. אם החממה נשארת סגורה ביום שמשי בחורף הטמפרטורה בפנים יכולה להגיע ל 40 מעלות צלזיוס ו"לבשל" את הצמחים. כמו כן ללא אוורור נאות בשעות היום הלחות תצטבר ותשפיע לרעה על תברואת הצמחים (על כך אפרט בשלב ההשקיה). ברוב הימים שבהם נשתמש בחממה אנו נפתח אותה בבוקר ונסגור אותה אחר הצהריים.

רשת צל 30% (לא יותר כי אז תחסר לשתילים שמש), בעונה החמה, גם תפחית מעט את הטמפרטורה ותשפר את הגידול, במיוחד בבואנו לגדל שתילי חורף עדינים בחודשים אוגוסט וספטמבר על מנת להקדים את העונה.

מיגון:

השתילים עדינים ופגיעים. בחורף הגשם יכול לכתוש אותם בקלות, ציפורים ישמחו לנשנש עלים טריים, ורוח חזקה יכולה לשבור אותם בקלות. בזמנים בהם לא צריך כיסויי ניילון, בהחלט מומלץ לכסות את איזור הזריעה עם רשת צפופה, כגון רשת יתושים, או רשת חקלאית הנקראת רשת מש 50. רשתות אילו גם יפחיתו את כמות המזיקים על השתילים.

ניקוז:

מומלץ למקם את כלי הגידול מעט מורמים מהמשטח עליו הם מונחים, על מנת לאפשר למים להתנקז בחופשיות מהחורים שבתחתית הכלי.

השקית השתילים:

מתוך ההבנה שבשלב הזה, השורש של הצמח העמיק לתוך מצע הגידול, בניגוד לשלב ההנבטה, עכשיו נחפוץ להשקות את המגשים באופן בו יגיעו מים עד לתחתית מצע הנבטה.

בשלב גידול השתילים עלינו להשקות את הצמח עד שהמצע רווי מים והמים ניגרים ומטפטפים מתחתית המגש, כך נוכל לוודא שכל מרחב השורשים הפוטנציאלי יקבל מים. את ההשקיה נבצע באותה השיטה בה הרטבנו את המצע לפני ההנבטה (בעזרת משפך עם חורים רבים, או בעזרת ראש לצינור הדומה לטוש של מקלחת. זכרו שההשקיה תמיד בתנועה והתנועה מתחילה לפני ומסתיימת אחרי המגש, ורק עוברת דרכו), רק שבמקרה זה נחזור על הפעולה ככל שנדרש עד שטיפות מים החלו להינגר מתחתית כלי הגידול. במידה והמצע יבש, ייתכן והוא יהיה הידרופובי (דוחה מים). במקרה זה המים יעברו דרכו או לא ייספגו וישארו מעל המצע. במקרה כזה יש לחזור על ההשקיה מספר פעמים ברצף, עם הפסקות קלות עד שהמצע נספג הייטב. הדרך הטובה ביותר לדעת אם המצע ספוג היא להרים את המגש ולחוש את המשקל שלו. ניתן גם להניח את כלי הגידול בתוך מגש עם מים ולתת למים להיספג מלמטה כלפי מעלה תנועה "קפילארית". ביישום השקיה בהצפה מלמטה, חשוב להוציא מאת המגש מהמים לאחר שנספג ולאפשר לעודפי המים להינגר מהמצע. על פעולת ההשקיה בשלב זה נחזור אך ורק כשיש צורך ולא באופן אוטומטי.

שורשי הצמח אוהבים לחות ואינם אוהבים רטיבות. אחד העקרונות החשובים ביותר בהשקיית צמחים בכלל ובהשקיית שתילים בפרט הוא: ריווח מקסימאלי בין השקיות. התפתחות טובה של שורש תלויה בנוכחות של אוויר במצע הגידול. צמח שיגדל ברטיבות מתמדת, הנגרמת מהשקיות תכופות, יגדל שורש "עצל", הצמח לא יתפתח טוב וכשנרצה להעביר את השתיל הוא ייתלש ללא בית שורשים מפותח ויתקשה להיקלט בערוגת הירקות. הסיבה שאנו משתמשים במצע גידול מאוורר, ומוסיפים ורמיקוליט או פרלייט בתערובת, היא על מנת לאפשר את הריווח המקסימאלי בין ההשקיות ולאפשר לשתיל מצע לח ולא רוטב, ככל הניתן. סיבה נוספת לרווח כמה שיותר בין השקיות היא תברואתית. פטריות מתפתחות טוב בתנאי לחות. השקיה תכופה יוצרת לחות גבוהה סביב עלי הצמח ומעודדת התפתחות של מחלות עלים. מועד ההשקיה הטוב ביותר הוא בשעות הבוקר, כך השמש המוקדמת תייבש את העלים, הלחות תפחת והתברואה תשתפר.

בלתי אפשרי לתת פרוטוקול השקיה (הוראות מפורטות לכמה ומתי להשקות) לשתילי ירקות או לצמחים הגדלים בעציצים. נדרשת הבנת העקרונות המנחים ו"אצבע ירוקה". כמות המים ותדירות ההשקיה תלויים בגורמים רבים, כגון סוג המצע, גודל מיכל הגידול, מיקום השתילים, גודל השתילים, מזג האוויר וכד'. באופן כללי, אנחנו משקים את השתילים בין פעם ביום לשתילים מפותחים וגדולים בקיץ לבין פעם בשבוע בלבד לשתילים בחורף. לעולם לא יותר מפעם ביום וגם זה רק במקרים ספציפיים של שתילים גדולים בשיא הקיץ.

לסיכום נושא השקית השתילים:

–        כל השקיה מסתיימת במגש כבד ונגירה של מים מתחתית המגש.

–        מרווחים כמה שניתן בין השקיות.

דישון השתילים:

למרות שבתערובת מצע הזריעה אנו ממליצים להוסיף 5% הומוס תולעים אדומות, כמות המספיקה לגידול שתיל בכל שלביו, על מנת להגביר את הצימוח ובריאות הצמח, ניתן להוסיף דישון במהלך הגידול.

אני ממליץ, אחת לשבוע במקום השקיה רגילה, להוסיף למים 1% דשן אורגני נוזלי מסוג "נוגרו" או "EM  יבולים"

שני טיפים נוספים:

–        הימנעו ככל הניתן מהשקיה במתזים, מערפלים או כל שיטה טכנולוגית אחרת. השקיה בעזרת מתזים דורשת זמן רב של השקיה עד לספיגה מלאה ובהתאם לחות רבה ומיותרת על העלים ומרחב הגידול. שתילים הם כמו תינוקות, תהיו קרובים אליהם.

–        שחקו עם החומר. תחפרו במצע, תשלפו שתילים, תייבשו, תציפו ותעשו ניסיונות כל הזמן ואל תחששו מכישלונות –  זו הדרך היסודית ביותר ללמוד ולהצליח. בקיצור, להעיז.

מתי השתיל מוכן?

גם כאן אין תשובה מוחלטת. הזמן מזריעה עד שתיל מוכן יכול לנוע בין 10 ימים (קישוא בקיץ) לבין חודשיים (סלרי בחורף), תלוי בזן, גודל המיכל ותנאי הגידול.

שתיל מוכן להעתקה כשמתקיימים שני תנאים:

1.     כשיש לו לפחות 2 עלים אמיתיים. להזכירכם, שני העלים הראשונים שצומחים לאחר ההנבטה נקראים פסיגים, ואינם נספרים כעלים אמיתיים.

2.     כשבית השורשים מלא בשורשים וניתן לשלוף את השתיל מכלי הגידול, כך שכל המצע ישמור על צורתו של הכלי בו הצמח גדל. ככל שכלי הגידול בעל נפח קטן יותר, כך תנאי זה יתקיים מהר יותר.

באהבה ובהצלחה

מתן והצוות